החלטה בתיק ת"א 26674-06-10

בפני בקשת הנתבעים ( להלן: "המבקשים" ) להורות על סילוק התביעה על הסף בהעדר עילה, והעדר יריבות בין התובע ( להלן: "המשיב" )לנתבעי3, בטענה שכתב התביעה איננו מגלה עילת תביעה , כיוון שהנתבעים מילאו אחר כל החלטות בית המשפט והמשיב לא הצליח להצביע על מקרה שבו לא קויימה החלטה שיפוטית.

בנוסף נטען, כי טענות המשיב בגין נזקים שנגרמו לו אינן נתמכות בראיות וגם אם יעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו וכל טענותיו יתקבלו לא יהא בכך כדי להקים עילה נגד המדינה. לטענת המדינה, שירותי הרווחה של העירייה הם של הרשות המקומית ולא של משרד הרווחה ומשכך אין יריבות בין המדינה למשיב.

המשיב בתגובתו טוען, כי בכתב התביעה פירט את כל מכלול העובדות שמקימות עילת תביעה בעוולת רשלנות. לדבריו על הנתבעות מוטלת חובת זהירות כלפיו שכן הנו אסיר במשמורתם. לדבריו פירט את הקשר הסיבתי, העובדתי והמשפטי בין רשלנות הנתבעות לנזקיו.

דיון:

ככלל בית המשפט רשאי למחוק ולחילופין לדחות על הסף תובענה על יסוד אחד מעילות המחיקה שבסעיף 100-101 לתקסד"א כמפורט לעיל:

"...בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:

(1)   אין הכתב מראה עילת תביעה;

(2)   נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית;

(3)   שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך;

(4)   שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך.

(1)   מעשה בית דין;

(2)   חוסר סמכות;

(3)   כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע..."

אולם, על פי ההלכה הפסוקה, בעת שבית המשפט מורה על מחיקה או דחייה על הסף עליו

 לנקוט  במשנה זהירות ולעשות זאת רק במקרים מיוחדים ובנסיבות מיוחדות:

"הסנקציה של מחיקה על הסף היא סנקציה מרחיקת לכת, אשר בית המשפט יעשה בה שימוש רק במקרים מיוחדים ובנסיבות מיוחדות" ( ע"א 693/83 שמשון שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב יפו מ (2), 668, 271).

בית המשפט יורה על מחיקת התובענה על הסף רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד המבוקש שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה. ( ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח' מא' (1), 577, ע"א 642/89 עיזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה מו ' (1), 470, ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', מה (4), 18).